הסרט מלווה את דויד גרוסמן במבט קרוב מאוד ולוקח את הצופים לטיול פנימי בנפשו וביצירתו של סופר שנגע בלבבות רבים.
"מאז שאורי בני נהרג, למדתי משהו בכתיבה שלי – יש דרך אחת שבה אנחנו יכולים לקלוט את אפס קצהו של מה שקורה מעבר לחומה ההרמטית של המוות, להרגיש את התחושה של מה זה לא להיות. ויחד עם זה להרגיש את מלאות החיים – וזו דרך הכתיבה.
את זה אני מחפש כשאני כותב, להיות לרגעים במקום הזה, שאני נוגע בשניהם", כך אומר דויד גרוסמן בגילוי לב נדיר וכובש את המצלמה במילים אישיות, פרטיות, שחושפות את הקשר העדין והמורכב בין ספריו לחייו.